<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן ח'</h1>
<h2>דף סה:</h2>
נערה בתולה ואפילו היתה קטנה שלא הגיעה זמנה לראות דם ולא ראתה דם מימיה בועל בעילת מצוה ופורש. ופרש"י ז"ל ופורש דאמר לא להרחיק ממנה כנדה אלא פורש מתשמיש וישן הוא בכסותו והיא בכסותה דאינה טמאה אלא מדרבנן שהרי דם בתולים טהור הוא. והרשב"א ז"ל פירש ופורש ממנה כנדה. ואפילו לא ראתה דם כלל פורש חוששין שמא דם טפה כחרדל היה ונאבד או חיפה אותה שכבת זרע וכל זמן שתראה דם מחמת מכה היא טמאה וסופרת ז' נקיים אחר שיפסוק הדם וטובלת. וכתב הראב"ד ז"ל דמה שארז"ל בועל בעילת מצוה ופורש לא פורש מיד דאם כן יציאתו הנאה כביאתו אלא ממתין עד שימות האבר ופורש מיד מן המטה או היא פורשת מאצלו ואינו צריך להיות נועץ צפורני רגליו בקרקע שהרי מותר לו לגמור ביאתו [אלא עומד עד שימות וכן נמי דעת הר"י מקורביל (סמ"ק סי' רצ"ג) שמותר לגמור לו ביאתו] אפילו שפעה דם באמצע ביאה שדם זה טהור הוא מן התורה. והר"ם ב"ן ז"ל כתב יראה לי שהוא מותר לפרוש מיד כשבעל שאם אין אתה מתיר לו כן לבו נקפו לומר עם הטמאה שמשתי. ואפילו לא ראתה דם אין אומר שמא הטה ועדין בתוליה קיימין שאין ההטייה מצויה אלא כיון שבעל חוששין שמא ראתה דם כחרדל ואבדה לפיכך גומר ביאתו ופורש ממנה וסופרת ז' נקיים חוץ מיום הבעילה ע"כ. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל. והר"י מקורביל ז"ל [כתב] ואחר כך תמתין ו' עונות שלמות ואחר כך תתחיל לספור [שבעה] נקיים. אך יש אומרים שאם רחצה היטב במים חמין אותו מקום שמתחלת למנות [למחרתו] וליתה דאין אנו בקיאין בזה. ע"כ. ודעת הרשב"א ז"ל שאם קנחה עצמה יפה יפה ורחצה באותו מקום שתוכל לספור מיום המחרת אפילו לנדה.
